• 2 מיכלים שמנת מתוקה
  • 1 צנצנת נוטלה (רגילה)
  • 1 כוס פקאן סיני קצוץ
אני לא במצב רוח הכי מדהים שיש ולמען האמת כל היום אני מחפשת את המילים לדברים שונים שאני רוצה להגיד ולא מוצאת. עד שאני כן מוצאת, הן יוצאות דיי עקומות. בעצם, אם חושבים על זה, אני לא במצב רוח הכי מדהים רק בכמה שעות האחרונות כשקלטתי באמת שזהו, שאין יותר עבודה.

אני מודה שלקום מחר ב-10 זה דבר לא רע בכלל (למרות שאני אשים שעון ל-8 כי יש להתחיל ללמוד למבחן), אבל יהיה לי מוזר לא לצאת לאוטו (שגם הוא הוחזר היום והיה נראה כזה מסכן בחניון העליון של המשרדים), להתקע בפקק השנוא עלי באילון צפון ולהגיע ראשונה למשרד. אבל…זה רק לשבוע, וזה יהיה שבוע עמוס (2 מבחנים) ובתקווה ביום רביעי הבא אוכל כבר לכתוב על היום הראשון במקום החדש.

אבל שניה לפני שאני שמה את היום הזה מאחורי, הנה כמה מילים למקום העבודה ולאלה ש"עזבתי מאחור".

אני עוזבת מקום עבודה שאליו אני מגיעה מדי יום במשך השנתיים ו-4 האחרונות. תקופה לא קצרה בכלל. מדי יום הייתי זו שפותחת את המשרד (אמרתי לכם פקקים) ולפעמים זו שסוגרת אותו אחרי 12 (והשיא 14) שעות עבודה.
אני מודה שהיו רגעים קשים והחצי שנה האחרונה לא הייתה לי הכי פשוטה, אך בסופו של יום כשאני נזכרת במקום הזה כל מה שאני זוכרת זה את הדברים הטובים: הימי כיף, הצחוקים, הקשקושים על הלוחות הלבנים, ניגוני הגיטרה של יואב באמצע היום, היונים שפתאום היו מופיעים על התקרה, סיפורי הבנות וסיפורי היום של ליאורה (שתמיד היו הכי מעניינים), ישיבות הצוות שתמיד התארכו וכולם ישבו בשקט למרות שבפנים גווענו מרעב, משחקי הכדור שהיינו משחקים בחדר (פעם גם היינו זורקים עגבניות נדבקות כאלה אחד על השני), הממתקים שתמיד התלוננו עליהם אבל כולם ידעו שהחדר שלנו הכי שווה ועוד הרבה זכרונות.

אז אחרי שסרקתי את כל הדברים הללו (ויש עוד הרבה שבטוח שכחתי), כל מה שנותר לי זה להגיד תודה. תודה לעדי, הראש צוות הקודם שלי, ולאסף שבכלל קיבלו אותי לעבודה ונתנו לי את הצ'אנס ללמוד את תחום ה-SEO. תודה לאור, הראש צוות הנוכחית שלי, שעזרה לי לפתח כישורים כאלה ואחרים שבזכותם הבנתי עוד יותר לאן אני רוצה להגיע. והכי חשוב – תודה לחברים שהיו איתי, ליווי אותי, תמכו כשהיה צריך ושמחו ושימחו אותי באופן יומיומי. היה לי העונג לעבוד ולהכיר אתכם ואני בטוחה שעוד נשמור על קשר וניפגש בכמה אירועים משמחים בקרוב.

יש עוד הרבה דברים שאני רוצה להגיד לכל מיני אנשים, ונראה לי שאתם יודעים מי אתם. אתם הייתם החברים הכי טובים שלי בעבודה (לא שזה חוכמה כשאחת מכם היא החברה הטובה עוד מלפני) ואתם הולכים להשאר איתי לעוד הרבה שנים קדימה (מצטערת…נדפקתם :) ). אני יודעת שהרבה פעמים לא קל איתי (מזל תאומים…לא אשמתי), אבל תמיד הייתם שם:

  • גם ברגעים קשים יותר, כשאתה ואני פחות דיברנו, תמיד היית שם ותמיד ידעתי שתהיה שם – תודה. נראה לי שאתה יודע כמה אני מעריכה את זה וכמה אני חולה עליך (מה שבטוח, שבין אם יהיו אחרות או לא, מעריצה אחת פור לייף כבר יש לך). אני אמשיך "להציק" בג'ימייל (בייחוד כשיש לי מזכרת שלך על השולחן), ואני אמשיך להיות "פולניה" לפעמים ולדאוג…כי זאת אני, אז תכין את עצמך. אתה יודע שהכל מאהבה :)
  • את איתי מימי התואר הראשון ולמזלי כשמדובר בלימודים אני שמחה להגיד שגם בשני אבל כאן זה נגמר. אני יודעת שמהרגע שהפכנו את הסטטוס מ-BFF (סליחה על שפת הפאקצות) לחברות לצוות היו רגעים קשים, אבל בסופו של יום התגברנו עליהם דיי יפה. אין לך מושג כמה אני מעריכה את זה שיש לי בחיים מישהי כמוך, ועכשיו כשאת מכניסה לחייך מישהו מדהים כמוך, השמחה בליבי לא יכולה להיות גדולה יותר. תודה לשניכם על הכל ובכלל על בחירת מתנת פרידה מושלמת!!!! מה שבטוח זה שאתם הכי נדפקתם כי יש לי תוכניות להזדקן אתכם (זה נשמע רע… אבל כוונה טובה).
  • את ואני התחלנו על האמ-אמא-של-רגל-שמאל. אם יש משהו אחד שאני מודה לאלוהים זה שלפני שעזבתי הוא נתן לי את ההזדמנות להכיר אותך. גיליתי בן אדם מדהים וחברה מדהימה עוד יותר, למרות שאנחנו מכירות רק זמן קצר. אני יותר מבטוחה שנשמור על קשר כי יהיה מוזר שלא לשמוע את סיפור הבוקר היומי שלך מחר בבוקר. תודה על הסוכריות גומי היום :)
  • את ואני התחלנו לעבוד באותו יום: תפקידים שונים, מחלקות שונות, קומות שונות ובקושי "שלום-שלום". איך אני מחבבת אותך היום? מי יודע :)
    אני ח-ו-ל-ה עליך!! באמת!! כמוני-כמוך, וגם לי גלג"צ, או לפחות שיר מסוים, מזכיר לי אותך. יש לנו עוד חוב קטן לסגור מתישהו בקרוב (*שיעול* *שיעול*, ננוצ'קה), ואנחנו הולכות להביא עוד כמה חברות (כמו השותפה שלך לחדר שהכרתי יותר רק השנה וכל פעם שאני רואה אותה בא לי לחבק אותה מרוב שהיא מקסימה, וכמו עוד איזה טיפשה אחת שלומדת איתי לפחות לשבוע הקרוב…עד שיגמרו המבחנים ואז יהיה אפשר להיפטר מהפולניה הזאת…סתם!!!!!!!!!) :)
  • ליתר הצוות והחברים – כמו שכבר אמרתי מקודם: העונג היה כולו שלי. הכרתי אנשים בראש ובראשונה מקצועיים והכי חשוב – חברים אמיתיים. אני מאמינה שנשמור על קשר וניפגש ממש בקרוב. תודה שהפכתם מקום עבודה לבית!

ועכשיו…אחרי שנאלצתם לקרוא את כל הדרמה הזאת, הגיע הזמן להתפנק במוס נוטלה קפוא. את המתכון קיבלתי מאורטל, חברה טובה לעבודה, והכנתי אותו לפני כ-3 שבועות כאשר חגגתי יום הולדת ואירחתי את החברים לארוחת ערב. לפני שמכינים את המתכון חשוב לדעת דבר אחד – הוא ממכר!!! אחד הדברים הפשוטים והקלים להכנה אבל הכ"כ טעימים שללקק את דפנות התבנית לא נותן מענה לחשק של "בא לי עוד".


הוראות הכנה (2 תבניות אינגליש קייק)
1. לרפד את תבניות האינגלייש קייק בניילון נצמד.
2. להקציף את השמנת עד שמקבלים בלילה מעט תפוחה.
3. להכניס את צנצנת הנוטלה למיקרו ולחמם כ-10 שניות. לשפוך את תכולת הצנצנת לתוך השמנת.
4. לקפל בעדינות עד אשר השמנת קיבלה את צבע הנוטלה. לערבב פנימה את הפקאן.
5. לשפוך לתבניות. להקפיא בין 5 שעות ללילה שלם. רצוי להוציא מהפריזר כ-5 דקות לפני האכילה (במיוחד בימים חמים כאלה), להוציא את המוס הקפוא מהניילון הנצמד, להגיש וללקק את הצלחות.

מצטערת על איכות התמונות. הן צולמו כשהייתי לחוצה בזמן ולצערי אין תמונות מהמוצר המוגמר כי זה התחסל עוד לפני שהספקתי להגיד מוס נוטלה קפוא.

email

VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 0.0/5 (0 votes cast)
Print Friendly