פשוט טעים

שלום. שמי מיטל ואני אוהבת לקים.
אין מה לעשות, זה המצב. אני מודה שניסיתי לשנות אותו, מודה שניסיתי להתעלם מהם בחנויות ורשתות הפארמים השונות, מודה שאפילו דילגתי על מספר עמודים במגזינים שונים רק כדי להתעלם מהצבעים החדשים שיוצאים מדי עונה…אבל כמו שאומרים – יש לי אהבה והיא תנצח.

בכנות, אין לי מושג למה אני כותבת את הפוסט הזה. שמתי שלשום לק חדש של אסי שהבאתי איתי מארה"ב והחלטתי שאני צריכה לכתוב עליו פוסט. בלי כל קשר לזה שהצבע שלו מתאים לצבעי הבלוג, הלק פשוט מדהים!

אז לאחר שכבר קיבלתי את ההחלטה לכתוב פוסט על לקים, החלטתי שהפוסט הראשון שלי יהיה על הלקים של אסי (הבא כנראה יהיה על הלקים של קסטרו, נראה כבר בהמשך השבוע איך ועל מה יתחשק לי לכתוב). לפני שהחל שגעון אסי (Essie) בארץ, זכיתי בעיקר לראות את צבעי הלקים מבעד לדפי המגזינים שאני מקבלת מחו"ל. פתאום, ביום קיצי אחד נכנסה מישהי שאני עובדת איתה למשרד והיה לה צבע מדהים על הציפורניים, כששאלתי אותה לשם ומספר הלק היא אמרה – "מה, את לא יודעת שזה האדום החדש של הקיץ?" וציינה שמדובר בלק של אסי. אחרי כמה בירורים באינטרנט, ובעיקר באתר הבית של אסי בישראל, מצאתי חנות בקניון רמת אביב שמשווקת את הלקים. כעבור 4 שעות (בכל זאת הייתי צריכה לחכות שיום העבודה יסתיים), רכשתי את לק האסי הראשון שלי בצבע – Coral Reef או לאלה מאיתנו שמעדיפות מספרים – 24. לצערי…הבאתי את הלק לאחת מהחברות שלי והוא לא חזר אלי, אבל שגעון האסי החל.
ועם זאת, שמתי לעצמי כמטרה להשיג ולהתנסות עוד מספר צבעים חדשים (מקווה שזה יצא לי מתישהו בקרוב): Cherry Pop גוון בין ורוד לבורדו (358), Cat Walk מקווה שאני אוהב אותו כי קצת קשה לי עם הגוונים האדומים ממש (579) ו-Guilty Pleasures גוון ורדרד כמו שאני אוהבת (643). יש לציין שזו רק ההתחלה ויש מצב שעד לסוף שנת 2011 אני אדבר על עוד כמה גוונים שבא לי עליהם… (אמרתי לכם שאני נמצאת תחת שגעון האסי).
מכיוון שאני מאוד אוהבת לקים אתם רק יכולים לדמיין לעצמכם שניסיתי חברות שונות ויש לי את השתיים-שלוש חברות שאני מעדיפה על-פני האחרות ובהן אני אשקיע את כספי ואפקיר בגוונם את ציפורניי, אבל מעבר לגוונים שמציעה החברה היא מציעה גם איכות. הלקים נמרחים בקלות, המרקם שלהם מדוייק (לא סמיך או דליל מדי) ועצם העובדה שהם מחזיקים מעמד שבוע שלם מבלי להתקלף…זה כבר קונה אותי.

והנה אנחנו ביום שני ואני קצת משועממת ומוצאת את עצמי מסדרת חלק מהאסיים שלי על השולחן ומצלמת אותם, יחד עם היד שלי, וכל זה רק כדי להגיד: תודה שהבאתם את המותג הזה לארץ.
(ואו, פוסט שלם על לקים…יש מצב ששאפתי את ריח הלק יותר מדי??)