התחלתי את הבוקר עם טיול ל"חצי חינם" לעזור לאבא עם הקניות לחג. כשאני אומרת ש"התחלתי את הבוקר…", אז אכן התחלתי את הבוקר: ב-06:45 כבר היינו בחצי חינם…ואנחנו לא היחידים. המקום היה מפוצץ באנשים שעושים קניות לחג. התור לעופות ולבשר היה ארוך מהרגיל לשעה הזאת של היום, באגף הפירות והירקות התורים מעולם לא היו ארוכים יותר. היה כיף (כן כן, טיפה ציניות לא הרגה אף אחד).

המשך

בא לי משהו מתוק. אני לא יודעת מה בדיוק, אני רק יודעת שאני ממש רוצה משהו מתוק.

בסופ"ש האחרון היה לי קצת יותר מדי מתוק…בייחוד שאתמול בבוקר אכלתי ארוחת בוקר, יחד עם חברים טובים, במקס ברנר. אמנם עד שהגיע הקינוח כבר לא היה לי מקום לטעום ממנו (וופל בלגי עם שוקולד, בננות בקרמל ועוד דברים טעימים), אבל המעט שוקולד במוזלי והשוקולד למריחה שמגיע עם ארוחת הבוקר הספיקו. לפחות לאתמול.

המשך

השבוע מגיע התאריך המיוחל שכל הורה מחכה לו מדי חופש גדול: ה-1 לספטמבר.
בכנות, אין לי ילדים ואני לא ממש מחכה לתאריך הזה, אבל תמיד שבוע לפני החזרה ללימודים יש מבצעים בחנויות וכל מיני כתבות בעיתון על מתכונים לכריכים ו/או ארוחות בוקר/צהריים לילדים. אז נכון שאין לי ילדים להכין להם סנדוויצים אבל…גם אני עדיין תלמידה…סוג של. בתחילת אוקטובר גם אני חוזרת ללימודים, רק שאצלי זה יהיה חזרה לשנה האחרונה לתואר השני וגם אני צריכה לאכול משהו. ככה שכל הכתבות, המבצעים והמתכונים שימושיים מאוד גם לי ובכלל לכל סטודנט באשר הוא כי אין מה לעשות – ע"מ להשאר מרוכזים במהלך יום לימודים, אנחנו (והמוח) צריכים לאכול.

המשך

השבוע חזרתי הביתה וראיתי על השיש מיכל ובו כרוב וגזר שאמא שלי החמיצה.
לא הבנתי למה אני מקבלת הרגשה שמשהו מסתכל עלי וכשהתקרבתי למיכל גיליתי שצדקתי – משהו אכן מסתכל עלי…הגזר.
בוא נאמר שהגזר מצא לו דרך מעניינת מאוד להסתדר בתוך המיכל (ובאמת שאין כאן נגיעת אדם).
לחצו על "המשך" על-מנת לראות את התמונה

המשך